אופטימיות היא אחת התכונות שהכי מעידות על חוסן נפשי.

וזאת מכיוון שאמנם אנחנו לא תמיד יכולים לשלוט במה שקורה לנו, אבל אנחנו כן יכולים לנסות לשלוט בפרשנות שלנו לסיטואציות ולמחשבות.

הרגלי המחשבה שלנו הם שיקבעו איך ננתח את הסיטואציה בה אנו נמצאים.

אדם אופטימי מאמין באפשרות שהעתיד יהיה חיובי לעומתו אדם פאסימי לא "בונה על זה" שדברים טובים יקרו.

חשבו רגע, איך הייתם מגדירים את עצמכם? אופטימיים או פאסימיים?

ולא לטעות, אופטימיות אינה נאיביות. אינה משקפיים וורודים והכל טוב.

החדשות הטובות, הן ש אופטימיות או פסימיות, אינה תכונת אופי, אלא הרגל של סגנון חשיבה

ושחשיבה אופטימית ניתנת ללמידה ע"י אימון!

ד"ר מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית מתאר 3 קריטריונים המבחינים בין סגנון החשיבה של אופטימיים ופסימיים. דרך הקריטריונים האלו אנו מפרשים את הסיטואציות הטובות והקשות בהן אנו נתקלים. זאת אומרת שקורה לנו אירוע טוב או רע , יש לנו דרך אוטומטית לענות לשאלה- למה זה קרה?

​

ההסבר שלנו יתחלק לשלושה קריטריונים:

1. חיצוני או פנימי-  כאשר משהו משתבש לבעלי סגנון חשיבה פאסימיי תהיה נטיה להאשים את עצמם בעוד שלבעלי סגנון חשיבה אופטימי תהיה נטיה לקחת אחריות על החלק בו הם אחראים לתוצאה אך גם לראות עוד הסברים חיצוניים היכולים להסביר את המקרה וניתן בעתיד להימנע מהם או לתקנם.

2. קבוע או זמני- כאשר אנשים בעלי סגנון חשיבה פסימי נתקלים בקושי הם מאמינים כי הוא יימשך למשך זמן רב , לעומתם אנשים אופטימים מאמינים שהקושי הינו זמני ויעבור מהר. ושכאשר קורה אירוע חיובי, בעלי סגנון החשיבה האופטימי יאמינו כי הוא יישאר לטווח ארוך ואילו הפאסימים יאמינו כי הוא תיכף יחלוף.

3. ספיציפי או כולל – אנשים בעלי סגנון חשיבה פסימיים יראו בכישלון או משבר כמשהו המשליך על תחומים אחרים בחיים. "נכשלתי במשימה כי אני לא מוצלח ולעולם לא אצליח"

 בניגוד לאנשים אופטימים שיראו בכישלון כמקרה ספציפי "נכשלתי במשימה הזאת כי לא התכוננתי מספיק או כי סיבה אחרת אבל במשימות אחרות בחיים אני יכולה להצליח." באירועים חיובים, הפאסימי יראה בהם הצלחה נקודתית, "מזל" או סיבה זמנית אחרת ואילו האופטימי כמשהו גלובלאי שיחזור על עצמו, שמעיד על הישנות גם בעתיד.

ובקיצור-

סגנון חשיבה אופטימי היא הנטייה להסביר כישלון או קושי כמשהו הנגרם מסיבות חיצונית, לא בהכרח תלויות בי, זמני ושיש ביכולתי לשנות אותו, וספציפי, מה שגרם לקושי אינו בהכרח מעיד על שאר החיים.

סגנון פאסימי הוא הנטייה לראות את הסיבה לקושי כפנימית לא ברת שינוי ובעלת השפעה רעה כוללת בחיים.

אז איך אפשר ללמוד לשנות את סגנון החשיבה שלנו?

לעצור!!

מכירים את מודל אפרת? אירוע- פרשנות- רגש- תגובה

כאשר קורה אירוע , זה לא האירוע שקובע מה נרגיש ואיך נגיב אלא הפרשנות שלנו לאירוע.

הפרשנות שלנו לאירוע, היא מחשבה המעוררת רגש, והתגובה שלנו פועלת מתוך הרגש הזה.

אז כשמשהו מפעיל אותנו, האם אנחנו יכולים לעצור לבחון אם הפרשנות האוטומטית שלנו למצב מועילה לנו או האם ניתן לפרש את הסיטואציה באופן אחר.

זוכרים את "לספור עד 10" "לנשום עמוק" כל זה נועד להזכיר לנו לעצור- Pause

לנסות ולבחון האם ניתן לפרש את המצב כזמני, נקודתי ולא בהכרח באשמתי עם פרספקטיבה רחבה.

המחשבה הזאת תפעיל רגש פחות שלילי ותגובתנו תהיה בהתאם.

רוצים לדעת איך לאמן את עצמכם בלעצור?

​

על כך בסרטון על מיינדפולנס