אז מה הוא "סטרס"?

​

סטרס הוא בעצם תגובה רגשית/ עצבית לאיום. בין אם איום אמיתי או דמיוני, למוח שלנו זה בכלל לא משנה הוא לא יודע להבדיל בין התרחשות אמיתית לכזאת שאנחנו רק מדמיינים אותה.

חשוב להבין את זה, כי ההבנה הזאת תעזור לנו למתן את התגובה שלו.

זהו תהליך אבולוציוני,  שהתחיל מזמן כשהחיים היו הרבה יותר פשוטים.

​

כשהלכנו ביער ושמענו רעש מהשיח מאחור, ידענו שזה יכול להיות אריה והתגובה שלנו תכריע בין  חיים או מוות.

המנגנון הזה "נבנה" והשתכלל, כדי להגיב ביעילות למצבי איום ממוקדים ולא ממושכים.

רובינו כבר לא פוגשים אריה ביער, המציאות שלנו השתנתה, אבל המנגנון של המוח נשאר כפי שהיה. מה בעצם קורה במוח כשאנחנו מרגישים איום? בין אם אמיתי או דמיוני.

​

הראשונה להגיב היא האמיגדלה, שהיא חלק במוח הקדמון שלנו, הנמצא מאחור , כשהיא מזהה איום היא מיד משתלטת על המוח הקדמי, ה prefrontal cortex  שהוא החלק שהתפתח לאחר מכן,  הוא החלק המנהל שלנו -, היצירתי שמעבד את הנתונים, רואה פרספקטיבות, חושב גם על האחר, עוזר לנו לעצור ולחשוב על עוד פתרונות.

אבל כשהאמיגדלה משתלטת, מה שנקרא amigdala hijack , אנחנו לא חושבים על כלום. המנגנון שלה הוא קודם כל לפעול, ורק אח"כ לחשוב!

​

אין לה זמן לניתוחים שלכם, היא רוצה להציל את חיינו מהאיום. היא לא מתכוונת לחשוב עכשיו על האריה ולהבין אותו שהוא רעב, נכון?

והבעיה היא, שכשהאמיגדלה תופסת פיקוד, אנחנו למעשה במצב שבו מישהו אחר שולט בהגה!

לצערנו, המוח המשוכלל שלנו לא יודע להבדיל בין  חבר שהעליב אותנו או אריה בשיחים, הוא מגיב באותה צורה. אבל מצבי הסטרס שאנחנו נתקלים בהם היום בדר"כ הם מורכבים. אני מתערבת שאף אחד מאיתנו לא פגש לאחרונה אריה בשיחים ,(ולא, המנהל שלכם אינו אריה וגם לא בן או בת הזוג)  דווקא כששיקול הדעת ההגיוני נחוץ לנו כל כך כדי להתמודד עם אתגר מלחיץ ומורכב, דווקא אז, אנחנו מאבדים את זה. לא סתם באנגלית אומרים "loosing our mind". 

סטרס לכשעצמו כאשר הוא מופיע לפרקים קצרים, אינו מזיק. הוא אף יכול להיות לנו טוב, לקרוא לנו לפעולה. הגוף מתמלא מרץ והלחץ מכין אותנו לעמוד באתגר, אנחנו דרוכים ומגויסים וזה חשוב. אבל חווית סטרס מתמשך לאורך זמן מתקשר לשורה ארוכה של מחלות ועלול לפגוע בבריאותנו.

​

הסטרס מופעל ממערכת העצבים הסימפתטית המכינה את הגוף  לתגובת - הילחם או ברח.  אדרנלין מופרש, מגביר את קצב הלב, ומזרים דם לאיברים שיכולו להילחם ובכך נוכל לשרוד. אבל שהמערכת הזו אקטיבית היא מקפיאה את פעולתה החשובה של המערכת הפרא סימפתטית, האחראית על מערכת העיכול, התחדשות התאים והריפוי – סטרסט ממושך, פוגע בבריאותנו גם הנפשי וגם הפיזי.

 

אז מה לעשות בפעם הבאה שבה נרגיש שהאמיגדלה משתלטת עלינו?

​

על כך, בסרטון הבא.

​

קראו עוד על : לראות את הטוב - חשיבה חיובית

​